Troumot
Daf 38a
38a שְׁתֵּי קוּפּוֹת אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִין טְהוֹרִין וְנָֽפְלָה סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָֽפְלָה אֲנִי אוֹמֵר לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָֽפְלָה. וְהַחוּלִין יֵאָֽכְלוּ בְטָהֳרָה. נָֽפְלָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה אֲנִי אוֹמֵר לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה נָֽפְלָה וְחוּלִין יֵאָֽכְלוּ נִיקּוּדִים. שְׁתֵּי קוּפּוֹת אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִין טְמֵאָה וְנָֽפְלָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָֽפְלָה. אֲנִי אוֹמֵר לְתוֹךְ תְּרוּמָה נָֽפְלָה וְחוּלִין יֵאָֽכְלוּ נִיקּוּדִין. נָֽפְלָה סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שְׁתֵיהֶן אֲסוּרוֹת. מַה נַפְשָׁךְ אִי לְתוֹךְ תְּרוּמָה נָֽפְלָה אָסוּר. אִי לְתוֹךְ שֶׁל חוּלִין נַֽפְלָה אָסוּר. לָמָּה שֶׁסָּפֵק טָמֵא טָמֵא וְסָפֵק מְדוּמָּע מוּתָּר.
Traduction
Lorsque dans 2 paniers, dont l’un contient de l’oblation impure et l’autre du profane pur (221)Tossefta sur ce traitŽ, 6., il est tombé un autre saa d’oblation pure, sans que l’on sache où celle-ci est tombée, on supposera qu’elle s’est jointe à la partie pure profane; et, afin de la manger avec une pureté certaine, on partagera la partie profane en fragments inférieures à un œuf (non susceptibles de devenir impurs). Lorsque le panier contenant la partie profane est également impur et qu’il s’y mêle un saa d’oblation, tous deux sont interdits, en vertu de ce raisonnement: si ce saa est tombé dans la partie de l’oblation, elle est interdite à ce dernier titre; si elle est mêlée à la partie profane, elle est encore interdite en vertu du doute de l’impureté, lequel est interdit. Mais s’il n’y avait doute que sur le mélange (d’oblation pure avec le profane), c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שתי קופות אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורין וכו'. דינים אלו מהתוספתא פ''ו ומפני שיש בזה נוסחאות שונות מה שהוא בדפוס ממה שהיא בכתיבת יד אשר לפני. הנני מעתיק שתי הבבות שנשנו שם אחר בבא הראשונה שהבאתי בריש הלכה דלעיל. שתי קופות אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורין נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן וחין ידוע לאיזה מהן נפלה הריני אומר לתוך תרומה טמאה נפלה וחולין טהורין לא יאכלו בטהרה עד שיתחשבו שאין בכל עיסה ועיסה כביצה אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טהורין נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה שתיהן מותרות אם יש בהן לעלות זו את זו מעלות זו את זו ולא יאכלו בטהרה עד שיתחשבו שאין בכל עיסה ועיסה כביצה. כך הוא בנסחת הדפוס. ובנוסחת כתיבת יד גריס בבבא שניה שתיהן אסורות אם יש בהן לעלות וכו' ונראה דנוסחת כ''י היא הנכונה בזה דהא קתני אם יש בהן לעלות וכו' ואם שתיהן מותרות מה צריך להעלות דהרי תולין לתוך תרומה נפלה ועוד דמשמע דבנפלה תרומה טמאה מיירי בין בבבא ראשונה ובין בבבא שניה דהא מסיים ולא יאכלו בטהרה וכו' ואי בטהורה שנפלה אין כאן חשש טומא' דהא שתי הקופות ג''כ טהורות הן אלא דהעיקר דשתיהן אסורות של תרומה מפני חשש הסאה תרומה טמאה דשמא לתוכה נפלה ושל חולין ג''כ שמא לתוכה נפלה ואין בכל אחת ואחת כדי להעלות התרומה ומסיים ואם יש בהן לעלות וכו' דשתי קופות מעלות זו את זו כדתנינן לעיל פ''ד בהל' י''ב ולא יאכלו בטהרה וכו' אלא דוקא בפחות פחות מכביצה מפני שבכל אחד ואחד חוששין שמא לתוכה נפלה התרומה טמאה ונוסחת הש''ס דהכא היא נוסחא אחרת מהתוספתא ובבא זו הראשונה פשוט הוא דתולין דתרומה טמאה לתוך של תרומה טמאה נפלה ואפ''ה החולין יאכלו בטהרה כלומר שצריך להזהר שיהא בטהרה והיינו שיאכל פחות פחות מכביצה דשמא לתוכה נפלה התרומה טמאה:
נפלה סאה תרומה טהורה. תולין ג''כ שלתוך תרומה טמאה נפלה להתיר את החולין ואעפ''כ יאכלו החולין נקודים דהיינו קליות או פחות פחות מכביצה דחיישינן גם כן שמא לתוך החולין נפלה וצריך ליזהר שלא יקבלו טומאה ותטמא התרומה לפיכך יאכלו ניקודים שלא יהא כאן הכשר טומאה:
שתי קופות אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טמאין ונפלה סאה תרומה טהורה וכו'. זה פשוט שתולין תרומה לתוך תרומה נפלה להתיר את החולין ומ''מ החולין יאכלו נקודים והיינו פחות פחות מכביצה דשמא לתוכן נפלה התרומה והחולין טמאין טמאוה וכדתנינן לעיל ריש פ''ה:
נפלה סאה תרומה טמאה. ואין ידוע לאיזה מהן נפלה:
שתיהן אסורות. כדמפרש ואזיל:
מה נפשך וכו'. כלומר משום שיש חשש לכאן ולכאן דשמא לתוך התרומה טהורה נפלה וכיון דאין בה להעלות את הסאה תרומה טמאה כולה אסורה שהסאה מטמאה לכולה וכן בהחולין טמאין חוששין אנו שמא לתוכן נפלה התרומה טמאה וכולה אסורה וכדמפרש למה אין אנו תולין להתיר את החולין מפני שספק טמא טמא שאיסור תרומה טמאה מן התורה הוא אבל ספק מדומע הוא שהקילו לתלות דלתוך של תרומה נפלה כדי להתיר את החולין לפי שמדומע מדרבנן הוא וספיקו מותר:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סָפֵק מְדוּמָּע פָּטוּר מִן הָחַלָּה. סָפֵק דִּימּוּעַ הַנֶּאֱכַל מִשּׁוּם דֶּמַע חַייָב בְּחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִי יוּדָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אִם נִשְׁאֲלוּ בְּבַת אַחַת טְמֵאִין. בְּזֶה אַחַר זֶה טְהוֹרִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִין. בְּמַה נָן קַייָמִין. אִם בְּנִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת טְמֵאִין וְאִם בְּזֶה אַחַר זֶה טְהוֹרִין. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְבָא לִשְׁאָל עָלָיו וְעַל חֲבֵירוֹ. רִבִי יוּדָה אוֹמֵר אוֹמֵר לוֹ שְׁאוֹל דִּילָךְ וְאֵיזִיל לָךְ. וְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּמִי שֶׁנִּשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. וְהָכָא לֹא כְּמִי שֶׁנִּשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת.
Traduction
R. Yohanan dit: le mélange pour lequel il y a doute qu’il contienne de l’oblation (222)Cf. (Halla 1, 5) ( 57d). est dispensé de la parcelle sacerdotale sur la pâte (halla). Le mélange douteux qui, à ce titre, peut cependant être consommé (comme au § 5, au cas où par suite de la présence simultanée de deux paniers différents, l’un d’oblation, l’autre profane, on ne sait plus où est tombée l’oblation), est soumis à la Halla. Quant au cas où après avoir mangé du 2e panier on est dispensé des droits, c’est conforme, dit R. Yohanan, à l’avis de R. Juda, qui dit ailleurs (223)Mishna Taharoth, 5, 5, au sujet du doute entre 2 chemins suivis, l’un pur et l’autre impur: Si les 2 personnes ayant suivi chacune l’un de ces chemins se sont renseignées en même temps, elles sont impures toutes deux (l’une ayant forcément passé par l’impur); si elles ont demandé l’une après l’autre, elles restent pures (chacune étant censée avoir, dans le doute, passé par le pur); selon R. Yossé, ces deux personnes sont impures en tous cas (le 1er motif, que l’un a forcément passé par l’impur, l’emporte). Or, dans quel cas cette divergence d’avis a-t-elle lieu? Lorsque les deux personnes se sont informées sur la pureté simultanément, elles sont impures toutes deux; si c’est successivement, elles sont pures toutes deux. En quoi donc diffèrent-ils? Lorsqu’une même personne vient s’informer pour elle et pour son prochain: selon R. Juda, on lui répondra que l’information s’appliquant à la seule personne qui demande, elle n’a qu’à suivre son chemin et reste pure; mais, selon R. Yossé, on les considère comme ayant demandé tous deux ensemble (et ils restent impurs). Or, ici ce n’est pas semblable au cas où ils ont demandé ensemble (puisqu’il s’agit d’oblation déjà consommée; donc, c’est conforme à R. Juda).
Pnei Moshe non traduit
ספק מדומע. דבפ''ק דחלה תנינן המדומע פטור מן החלה וקמ''ל דאף ספק מדומע פטור והיינו בספק אם נדמע התרומה לתוכה או לא ואין מקום אחר לתלות וכדמסיים דאם הוא ספק דימוע הנאכל משום דמע כגון שיש מקום לתלות וכגוונא דמתני' ב' קופות א' של תרומה וא' של חולין דאם אין ידוע לאיזה מהן נפלה תולין דלתוך תרומה נפלה להתיר את החולין וזה ספק דימוע ואפ''ה נאכל הוא משום דמע כלומר דאין אנו חוששין כלל להחולין בכה''ג חייב בחלה דהוי כשאר חולין:
א''ר יוחנן דר' יודא היא. על הא דקתני במתני' נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעתן קאי דכר''י הוא דאתיא:
דתנינן תמן. בפ''ה דטהרות שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך בא' מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות ר' יהודא אומר אם נשאלו זה בפ''ע וזה בפ''ע טהורין ואם נשאלו שניהן כאחד טמאין ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין:
במה אנן קיימין. ומפרש בתחלה דבמה אנן קיימין פלוגתייהו אם כדקתני בשנשאלו שניהן כאחת פשיטא טמאין הן דהא א' מהן ודאי טמא הוא וכשבאו שניהן כאחת לשאול מאי חזית דמטמאית לחד ולא לחבריה ומאי קא משמע לן:
ואם בזה אחר זה. ממש טהורין הן לכולי עלמא ולא הוה פליג ר' יוסי דלכל אחד בפ''ע תולין לומר דבשביל הטהור הלך:
אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בבא אחד לישאל עליו ועל חבירו דר' יהודה מדמי לה לזה אחר זה מפני שאומרים לו שאול דילך ואיזיל לך ומאי איכפת לך לחברך וה''ק ר' יהודה ואם נשאלו בענין דהוי כזה בפ''ע וזה בפ''ע כגון שנשאל עליו ועל חבירו טהורין דלא מחמרינן כ''א בשנשאלו שניהן כאחת דאז טמאין שניהם מספק:
ור' יוסי אמר. דמדמינן ליה כמי שנשאלו שניהן כאחת וטמאין:
והכא לא כמי שנשאלו שניהן כאחת. בתמיה כלומר דהא במתני' דקתני נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעתן תו לא הוה צריך למיתני נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעתן דמ''ש שניה מהראשונה הא טעמא דמקלינן בראשונה דשמא של חולין נפלה לתוכה איכא נמי בשניה ומאי חזית דמחמרית בזו יותר מזו דאצטריך ליה להתנא לאשמעינן בשנייה אלא ע''כ דמיירי דאחר שנפלה שנייה למקום אחר בא לו לשאול עליה ועל חברתה או אם שתיהן של ב' בני אדם הן בא לו לשאול עליו ועל חבירו ולר' יוסי הוי כמי שנשאלו שניהן כאחת והיה לנו להחמיר דבאחת מהן ודאי של תרומה נפלה ומדקתני בשתיהן אינה מדמעתן ש''מ דר' יהודה היא דמדמי לה כמי שנשאלו זה אחר זה:
Troumot
Daf 38b
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ אוֹ גִירְשָׁךְ. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ מֵת רַבָּךְ אוֹ מְכָרָךְ לְיִשְׂרָאֵל אוֹ נְתָנָךְ בְּמַתָּנָה. אוֹ עֲשָׂאָךְ בֶּן חוֹרִין. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵחַ פְּסוּלִין. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. נוֹדַע שֶׁהוּא בַּעַל מוּם עֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. וְכוּלָּם שֶׁהָיָה תְרוּמָה לְתוֹךְ פִּיהֶם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִבְלָעוּ וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יִפְלוֹטוּ. אָֽמְרוּ לוֹ נִטְמֵאתָ וְנִטְמֵאת תְּרוּמָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִבְלַע וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יִפְלוֹט. טָמֵא הָייִת וּטְמֵאָה הָֽיְתָה תְרוּמָה אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ אוֹ שֶׁטָּעֲמוּ טַעַם פִּישְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו הֲרֵי זֶה יִפְלוֹט.
Traduction
Lorsqu’une femme (fille d’Israélite mariée à un cohen) est à manger de l’oblation et que l’on vienne lui dire ''ton mari est mort'', ou ''il te répudie'' (auquel cas elle n’a plus de droit à l’oblation), et de même si à l’esclave un cohen qui consomme de l’oblation l’on vient dire que son maître est mort, ou qu’il a été cédé à un simple Israélite, ou qu’il a été donné, ou qu’il a été affranchi, ou encore si un cohen au moment de manger de l’oblation apprend qu’il est le fils d’une répudiée, ou d’une femme ayant subi le lévirat (ce qui le rend impropre à manger de l’oblation), dans tous ces cas, il faut, selon R. Eliézer, payer le capital et le supplément; selon R. Josué, on en est dispensé (226)Cf. Babli, Pessahim 72bÊ; Yebamot 34aÊ; Qidushin 66bÊ; Macoth, 11b.. Lorsque le cohen, debout devant l’autel en train de sacrifier les offrandes à Dieu, apprend qu’il est le fils d’une répudiée, ou de celle qui a subi le lévirat, il faut, selon R. Eliézer, considérer comme impropres tous les sacrifices offerts, mais R. Josué les considère comme valables. Lorsqu’on apprend que ce cohen est affecté d’un défaut personnel, son service est entaché d’inaptitude (Lv 22, 21). Aux deux premiers cas (la femme et l’esclave), s’ils ont encore l’oblation dans la bouche, ils peuvent l’avaler, selon R. Eliézer (pourvu qu’ils restituent le montant et le supplément); selon R. Josué, ils doivent le cracher. Si l’on dit à quelqu’un (mangeant de l’oblation) qu’il est devenu impur, ou que son oblation l’est devenue, il doit l’avaler selon R. Eliézer, mais selon R. Josué, il doit la cracher. Si on lui dit qu’il avait été impur, ou que l’oblation l’avait été (avant de la mettre dans la bouche), ou si l’on apprend que c’était un produit non libéré, ou de la 1re dîme non libérée de l’oblation, ou de la 2e dîme, ou d’autres objets sacrés non rachetés, ou s’il sent un goût d’insecte dans la bouche, il doit tout cracher (bien qu’il le détruise ainsi).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האשה שהיתה אוכלת בתרומה. מחמת בעלה הכהן:
או גירשך. בגמרא פריך וכי לא ידעה שגירשה ומשני כגון שהיא עשתה שליח לקבלה ואמרה לו התקבל לי גיטי במקום פלוני דוקא דבזה לכ''ע אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום ואמדה בדעתה שצריך עשרה ימים עד שיגיע לאותו מקום ולפיכך אכלה והשליח מצא סוס רץ והגיע שם מקודם ונמצא מה שאכלה בהיתר אכלה אלא שבטעות הוא שבאו ואמרו לה כבר בא הגט מקודם לאותו מקום וגירשך:
מת רבך. ולא הניח יורשין שיאכילו לעבדים התרומה:
או עשאך בן חורין. כגון שזיכה לו גט שיחרור ע''י אחר והוא לא ידע:
ר''א מחייב קרן וחומש. באלו כולן דהוי כאוכל בשגגה:
ור' יהושע פוטר. לא פליג רבי יהושע אלא בחומש אבל בקרן מודה ואם היה הזמן בהול כגון שאכלו תרומת חמץ בע''פ פטורין אף מהקרן כדאמרינן בפ''ו דפסחים והלכה כר' יהושע:
מתני' היה עומד ומקריב ע''ג המזבח. בחזקת שהוא כהן ונודע שהוא בן גרושה וחלל מדאורייתא הוא או בן חלוצה וחלל מדבריהם הוא:
ור' יהושע מכשיר. דכתיב ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה אפי' חללין שבו פעל ידיו תרצה והל' כר' יהושע:
נודע שהוא בעל מום עבודתו פסולה. לדברי הכל דכתיב את בריתי שלום ו' דשלום קטיעה הוא ודרשינן כשהוא שלם ולא כשהוא חסר:
גמ' זה אחד משלשה מדרשות שהן מחוורין בתורה. שלש פעמים כתוב בתורה אשר יהיה בימים ההם שנים בפ' שופטים ואחד זה שכתוב בפרשת בכורים ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ודריש לכולהו. וכי יש כהן עכשיו וכו'. ואיזה זה שהיה עומד וכו'. וגילה לנו הכתוב בימים ההם שכל זמן שלא נודע שהוא חלל כשאר כהן כשר הוא ועבודתו כשרה:
רב אמר. מכאן הוא דלמד ר' יהושע דכתיב בברכת לוי ופעל ידיו תרצה כל שהוא מזרעו של לוי ואפי' נתחלל עבודתו כשירה ומפרש הש''ס מאי בינייהו בין הני דרשות:
מתני' וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם. בשעה שנודע להם:
ר''א אומר יבלעו. בגמרא קאמר דלא פליג ר''א אלא בעבד ואשה שהתתילו בהיתר אבל בן גרושה וחלוצה מודה ר''א שיפלוט שמעולם לא אכלה בהיתר ודמיא להסיפא או נודע שהוא טבל וכו':
טעם פשפש לתוך פיו. שרץ צימיצ''א בלעז ומשום שזה נרגש וניכר לפי שכשמוללו מריח בו וקמ''ל דלא חיישינן להפסד תרומה והלכה כר' יהושע:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַר וָוא וְהוּא שֶׁזָּרַע אֶת הַשְּׁנִייָה עַד שֶׁלֹּא קָצַר רִאשׁוֹנָה. אִם זָרַע אֶת הַשְּׁנִייָה עַד שֶׁלֹּא קָצַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה אֵין תָּלוּשׁ וּמְחוּבָּר נַעֲשׂוּ הוֹכִיחַ. רִבִּי חֲנִינָא תִירָתַייָה בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי בָּצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ מִכֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר. 38b הָתִיב רִבִּי זְעִירָא וְהָתַנִּינָן אֶת שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה מוּתָּר וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אָסוּר. שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה מוּתָּר בְּמַרְבֶּה עָלָיו הֶחָדָשׁ. וְדִכְוָותָהּ דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אָסוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ. רִבִּי זְעִירָא כְדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בָּצָל שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Hiya bar Wawa: ce n’est vrai que lorsqu’on a semé le second avant d’avoir moissonné le premier; mais si on ne l’a pas semé avant cela, ni ce qui est coupé, ni ce qui est adhérent, ne sert à attester la défense réciproquement (et c’est permis). R. Hanania Tirtiah dit au nom de Yanaï: lorsqu’on a arraché un oignon d’oblation (dont la semence ne se détruit pas), et qu’on l’a replanté, il est permis d’en manger dès que la partie neuve a dépassé l’ancienne en quantité (et l’annule). Mais, objecta R. Zeira, n’a-t-on pas enseigné dans notre Mishna: ''Lorsque la même personne a semé les deux paniers, il est permis de tout laisser au cas où la semence est complètement réduite dans la terre, au cas contraire (comme pour les plants d’oignons, ou des produits de ce genre), c’est interdit''. Or, n’est-il pas question de permettre l’usage des produits dont la semence se dissout, parce que la partie neuve est plus développée que la semence? Et, de même, on interdit tout produit dont la semence n’est pas réduite, la partie neuve fut-elle plus développée? (N’est-ce pas contraire à R. Yanaï)? R. Zeira en ceci se conforme à son opinion, puisqu’il dit au nom de R. Jonathan: lorsqu’on a arraché un oignon d’un sol contenant un mélange hétérogène interdit de vigne avec d’autres fruits et qu’on le replante, il reste interdit, quelle que soit l’augmentation dont il est l’objet (225)Cf. (Kilayim 5, 7), fin., car les produits d’un fruit interdit ne peuvent pas, malgré leur surcroît de quantité, absorber ce qui est interdit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' והוא שזרע וכו'. הא דמחמרינן בדבר שאין זרעו כלה דוקא בשזרע השניה עד שלא קצר ראשונה משום דהוי כזורע שתיהן כאחת דשתיהן מחוברין נינהו וכיון דאחת מהן תרומה הגידולין אסורין משום מדומע:
אם זרע את השניה משקצר את הראשונה. כצ''ל אבל אם לאחר שקצר את הראשונה זרע לשניה בכה''ג לא החמירו אפילו בדבר שאין זרעו כלה משום דאין תלוש ומחובר נעשו הוכיח זה לזה לומר דהוי כזורען כאחת דזה כבר תלוש הוא וזה מחובר ובכל אחד ואחד מקילינן דשמא זה משל חולין הוא:
בצל של תרומה שעקרו וחזרו ושתלו מכיון שריבה עליו החדש מותר. שגידולי היתר מבטלין את העיקר:
התיב ר' זעירא והתנינן. לקמן בפרק ט' הטבל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה ודבר שאין זרעו כלה אסור וכי היכי דדבר שזרעו כלה מותר במרבה עליו החדש מיירי דאי לאו הכי הרי טבל הוא אלא ודאי דמותר דקתני שגידוליו שרבו על העיקר מבטלין אותו ומותר וא''כ ודכוותה דבר שאין זרעו כלה אסור ואע''פ שריבה עליו החדש והרי בצל דבר שאין זרעו כלה הוא ואמאי קאמרת דגידוליו שרבו מבטלין את העיקר:
ר' זעירה כדעתיה. וקאמר הש''ס ר''ז דמקשי על הא דר' ינאי לשיטתיה אזיל דאמר לעיל בפ''ה דכלאים גבי בצל של כלאי הכרם כן:
שאין גידולי איסור. כלומר שאין הגידולין הבאין מכח עיקר האיסור אע''פ שהגידולין מותר ששתלן במקום אחר אפ''ה אין מעלין את העיקר האיסור:
הדרן עלך האוכל תרומה מזיד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source